בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

פסק דין

הרקע להליך

תביעה כספית על סך 328,903 ₪ בעקבות תאונת דרכים מיום 16.4.01 (להלן: "התאונה"), בה נהרג מר שמואל מיטלמן ז"ל (להלן: "המנוח"), בעת שנהג ברכב מ.ר 2036855, המבוטח אצל הנתבעות (להלן: "הרכב").

הבעלים הרשום של הרכב בעת התאונה, במרשם במשרד הרישוי, הייתה אמו של המנוח.

התובע נושא בתשלום גמלאות כחוק לתלויי המנוח.

לתובע הסכם כללי עם הנתבעים (ועם חברות ביטוח נוספות), המסדיר, בין היתר, את פיצויו של התובע על ידי הנתבעות בגין סכומי גמלאות ששילם לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "ההסכם").

להסכם צורף מכתב הבנות בין הצדדים, הקובע את המקרים בהם עומדת לתובע זכות שיבוב מהנתבעות וכן את המקרים בהם פטורות חברות הביטוח, באופן מלא או חלקי, מדרישת שיבוב מצד התובע (להלן: "מסמך ההבנות").

הפיצוי הנתבע בגדר הליך זה הינו בשיעור 55% מסכום הגמלאות השונות אשר התובע שילם לתלויי המנוח, בצירוף ריבית פיגורים מכוח ההסכם.

הנתבעות דחו את דרישת התשלום, בהסתמך על החלופה הקבועה בסעיף ג' למסמך ההבנות וטענו, כי הן פטורות מפיצוי התובע, שכן התאונה אירעה תוך כדי עבודתו של המנוח, ולא בהיותו בדרכו מן העבודה למעונו, וכן ברכב אשר הינו בבעלותו של המנוח, שהיה עצמאי.

התובע חלק על טענה זו וטען, כי התאונה לא ארעה תוך כדי עבודתו של המנוח, אלא בעת שהמנוח היה בדרכו מן העבודה למעונו, ומכאן שחל סעיף א'2 למסמך ההבנות, המקנה לתובע זכות שיבוב מול מבטחת הרכב.

לחלופין טען התובע, כי גם אם ייקבע על ידי בית המשפט, כי התאונה ארעה במהלך עבודתו של המנוח, עדיין עומדת לו זכות שיבוב. זאת, כיוון שבעת התאונה הרכב לא היה רשום על שם המנוח, שהיה עצמאי. מכאן, שאין עסקינן ברכב מעביד, ועל פי מסמך ההבנות הנתבעות אינן פטורות משיבוב בנסיבות אלו.

עדויות מטעם התובע נמסרו על ידי סוחר העופות מר אבי שוקרון (להלן: "מר שוקרון"), ומטעם הנתבעות על ידי אלמנת המנוח גב' זמירה מיטלמן (להלן: "גב' מיטלמן"). עדים אלו נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם וכן הוגשו הודעותיהם אשר נגבו בזמנו על ידי חוקר מטעם התובע.

יצוין, כי התובע אף הגיש חומר ראיות נוסף, אשר מקורו בהליך משפטי אחר, וזאת ביחס למחלוקת העקרונית בין הצדדים בשאלה מה ייחשב כ- "רכב מעביד". ואולם, הכרעה בשאלה זו, בפן העקרוני שלה, בגדרו של הליך זה, התייתרה, נוכח קביעת הלכה מחייבת בעניין על ידי בית המשפט העליון, לפיה רכב בבעלות מעביד הינו רכב בבעלותו הקניינית של המעביד (רע"א 7161/08. – פורסם בנבו) (ראה עמ' 6 לפרוטוקול מיום 18.4.12). כמפורט להלן, בין הצדדים קיימת עדיין מחלוקת, האם במקרה דנן מדובר ברכב אשר היה מצוי בבעלותו הקניינית של המנוח בעת התאונה, אם לאו.

כן הוגשו מוצגים שונים ביחס למחלוקות העובדתיות בהליך זה, ביניהם אישור ותיק המשטרה ביחס לתאונה הנדונה.

האם התאונה ארעה "תוך כדי עבודתו" של המנוח או בהיותו "בדרכו מהעבודה למעונו" ?

המחלוקת

זו שאלה המרכזית בהליך זה, שכן אין חולק, כי בהתאם למסמך ההבנות, בתאונת דרכים שארעה תוך כדי העבודה (כטענת הנתבעות) אין לתובע זכות שיבוב ביחס לגמלאות ששולמו על ידו (סע' ג' למסמך ההבנות), בעוד שבתאונה אשר ארעה בדרך מהעבודה למעון (כטענת התובע) עומדת לתובע זכות שיבוב (סע' א'2 למסמך ההבנות).

לטענת התובע, נוכח סע' 3 להסכם, המקנה לו זכות כללית לשיבוב במקרה בו שולמו על ידו גמלאות לנפגע תאונת דרכים, הרי שהנטל להוכחת פטור משיבוב במקרה דנן, בטענה לקרות תאונת הדרכים תוך כדי עבודתו של הנפגע, בהסתמך על סע' 4(א) להסכם ועל תניית הפטור במסמך ההבנות – נטל זה מוטל על כתפי הנתבעות עצמן, הטוענות לקיומו של הפטור משיבוב.

לטענת התובע, אף מעבר לטיעון הנ"ל בדבר נטל ההוכחה, הוכח בהליך זה, פוזיטיבית, כי בעת התאונה היה המנוח בדרכו למעונו, לאחר שקטע את יום עבודתו, כנראה מכיוון שחש ברע, ומכאן, שהתאונה לא ארעה תוך כדי עבודתו של המנוח, וממילא קמה לתובע זכות שיבוב.

הנתבעות חלקו על טענות התובע הן במישור נטל ההוכחה והן לגופם של דברים.